החלטה בתיק בש"פ 3224/13

1.        לפניי בקשה (שלישית לגבי המשיבים 1 ו-2 ושניה עבור המשיב 3) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 13.5.2013, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתפ"ח 46038-03-12, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים

2.        ביום 26.3.2012, הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום נגד המשיבים ונאשם נוסף, יצחק בן דוד (להלן: הנאשם 4).

           באישום הראשון, המיוחס לכל הנאשמים, נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה לפני יום ה-5.10.2011, קשרו הנאשמים קשר עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, לרצוח את אבי דוד (להלן: המנוח). על-פי תוכנית הקשר הנטענת, תכננו הקושרים להביא את המנוח באמתלת שווא לפגישה במסעדת בשרים בבת-ים (להלן: המסעדה), שם ימתינו לו שניים מהקושרים ויירו בו למוות.

           עוד נטען בכתב האישום, כי לשם מימוש תוכנית הקשר הצטיידו הנאשמים (המשיבים והנאשם 4) והקושרים האחרים, באופנוע גנוב מסוג "קוואסקי" שמספרו 1787860, עליו הרכיבו לוחית זיהוי חתוכה הנושאת את הספרות 17653 (להלן: האופנוע), וכן הצטיידו באקדח גנוב מסוג "גלוק" (להלן: האקדח). בנוסף, הצטיידו הנאשמים והקושרים האחרים בארבעה טלפונים ניידים, שמספריהם פורטו בכתב האישום. לטענת המאשימה, טלפונים ניידים אלה נרכשו כולם ביום 12.8.2011, מאותה חנות בתל אביב, כאשר הקושרים תכננו כי ההתקשרות ביניהם תעשה אך ורק באמצעות הטלפונים הנ"ל, בדרך שתוארה בכתב האישום.

           כפי שנטען בכתב האישום, בבוקרו של יום ה-5.10.2011, הגיע הנאשם 4 לאזור המסעדה ושוחח באמצעות אחד הטלפונים עם המשיב 3 או עם אחד הקושרים האחרים. בשעות הערב של אותו יום, שוחח המשיב 2 עם המנוח מספר פעמים, בין השעות 19:36-16:29, וכן התקיימו שיחות נוספות בין יתר הקושרים. בהמשך, נדברו הנאשמים עם המנוח כי יגיע לפגישה במסעדה עם המשיב 2, שנקבעה ליום 9.10.2011, והמנוח נענה להזמנה. בסעיפים 9-5 לאישום הראשון, תוארו בפרוטרוט מיקומם ושיחותיהם של הנאשמים בינם לבין עצמם, ואין צורך לחזור על פירוט זה.

           ההתרחשות המרכזית מתוארת בסעיף 10 לכתב האישום, ממנה עולה כי בסמוך לשעה 15:36 התקדם אחד מהקושרים האחרים, כשהוא מצויד באקדח, לכיוון השולחן במסעדה, בו ישבו המנוח והמשיב 2, כאשר המשיב 1 "מדווח על כך באמצעות הטלפון המבצעי שברשותו". המשיב 2 התרחק מהשולחן בו שהה המנוח, והשים עצמו כמי שקיבל שיחת טלפון, ואו אז "התקרב הקושר נושא האקדח אל השולחן לידו ישב המנוח, וירה בו 5 יריות שגרמו למותו בו במקום", לשון כתב האישום. עוד נטען, כי מיד לאחר הרצח נמלטו המשיבים להוד השרון באמצעות הרכב בו הגיעו למקום, תוך שהם עומדים בקשר טלפוני עם הנאשם 4. הקושרים האחרים נמלטו מזירת הארוע על גבי האופנוע, אותו נטשו ביחד עם האקדח, בסמוך לביתו של הנאשם 4, ונעלמו מהמקום.

           במסגרת האישום הראשון יוחסו למשיבים ולנאשם 4 עבירות אלה: רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קשר לפשע או לעוון, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והחזקת נשק, לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין.

3.        האישום השני מיוחס למשיב 1 בלבד, ובו נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה, לפני ה-19.12.2011, קשר המשיב 1 קשר עם אחרים לרצוח את יצחק גפן (להלן: המנוח). על-פי תוכנית הקשר, היה אמור המשיב 1 לקבוע פגישה עם המנוח בתחנת דלק ליד בית החולים "וולפסון" בחולון, ובשעת הפגישה אמור להגיע מתנקש, על-מנת לירות במנוח למוות. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטיידו הקושרים באקדח בקוטר 9 מ"מ ובשני אופנועים.

           עוד נטען בכתב האישום, כי בהתאם לתוכנית הקשר, קבע המשיב 1 מפגש עם המנוח בתחנת הדלק, בשעות אחר הצהריים של ה-19.12.2011. באותו יום, שוחח המשיב 1, מספר פעמים, עם המנוח, ולאחר השיחה האחרונה, הגיע המשיב 1 לפגישה עם המנוח כשהוא רכוב על אחד האופנועים, שהיה נהוג בידי קושר אחר. המשיב 1 הגיע לתחנת הדלק בשעה 17:33, כאשר הקושר האחר ממתין בקרבת מקום. 6 דקות לאחר מכן, הגיע המנוח לתחנת הדלק כשהוא נוהג ברכבו, וישב עם המשיב 1 ליד שולחן, מחוץ לחנות "Yellow" שבתחום התחנה.

           לטענת המאשימה, בשעה 17:45 או בסמוך לכך, הגיעו לתחנת הדלק, שני קושרים נוספים, כשהם רכובים על אופנוע וחובשים קסדות. משהגיעו שני הקושרים אל השולחן בו ישבו המשיב 1 והמנוח, ירד אחד מהם מהאופנוע, ובה בעת, המשיב 1 "נמלט אל האופנוע שהמתין לו בסמוך". הקושר ניגש אל המנוח וירה בו מספר כדורים מאקדח שהיה ברשותו, ולאחר זאת הוא נמלט מהמקום, באמצעות האופנוע שבו נסע. שני האופנועים עזבו את זירת הארוע בזה אחר זה, כאשר המשיב 1 והקושרים האחרים "מותירים את המנוח מתבוסס בדמו עד שנפטר סמוך לאחר מכן".

           למשיב 1 יוחסו במסגרת האישום השני, עבירות של רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין; קשר לפשע או עוון, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין.

הליכים קודמים

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיבים ואת הנאשם 4 עד לתום ההליכים במשפטם. הדיון בבקשת המאשימה התקיים בפני כב' השופט צ' קפאח, והתמקד בשאלה הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, משלא היתה מחלוקת של ממש לגבי קיומה על עילת מעצר בעניינם של הנאשמים.

           לאחר מספר דיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, ניתנה, ביום 20.6.2012, החלטתו של השופט קאפח, במסגרתה הוא ניתח בהרחבה את הראיות הנסיבתיות שהוצגו על-ידי המאשימה, ולאחר זאת קבע בהחלטתו, כי "נמצאה תשתית ראייתית כנדרש לגבי שני האישומים". אשר לעילת המעצר, נקבע בהחלטה כי "קיימת מסוכנות סטטורית כמו גם חשש אינהרנטי להתחמקות מהליכי המשפט. לאלה יש להוסיף את השתיקה, המעצימה את מסוכנות המשיבים ואת ההרשעות שכל אחד מהם נושא באמתחתו".

           לאור האמור, הורה השופט קאפח על מעצרם של המשיבים ושל הנאשם 4 עד לתום ההליכים בעניינם.

5.        על החלטתו של השופט קאפח הוגש ערר לבית משפט זה, אשר נדון על-ידי השופט נ' הנדל (בש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (24.9.2012)). לאחר ניתוח מדוקדק של הראיות הנסיבתיות, ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון, קבע השופט הנדל כי "בשלב זה התשתית הנסיבתית נגד [המשיבים] טומנת בחובה מאפיינים גבוליים". ועוד נקבע, כי מדובר בראיות נסיבתיות (מהסוג השלישי, כפי סיווגו של השופט הנדל בפסקה 8 להחלטתו), "העשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, וזאת ברמה של סיכוי סביר להרשעה". לפיכך, המסקנה היא כי "הראיות נופלות בצד המצביע על עמידת התביעה בנטל הנדרש בשלב זה". השופט הנדל הוסיף בהחלטתו, כי "אף אם הראיות לכאורה אינן בעלות עצמה גבוהה, בחשבון הכולל, המסוכנות העולה ממעשי [המשיבים] רבה ביותר. מדובר לכאורה בתכנון, תחכום, תעוזה, קור רוח ואי שמירה על הגבולות".

           לאור האמור, נדחה הערר, ככל שהוא נוגע למשיבים.

           אשר לנאשם 4, נקבע בהחלטה כי "העדר הוכחה ישירה באשר לנוכחותו בשטח, ואי הבהירות באשר לתפקידו, מרחיקים אותו לכאורה מהמעגל הפנימי של המבצעים". עם זאת, יש בסיס לקביעה כי נאשם זה הוא בגדר מסייע לעבירה. ועוד נקבע, כי הסיוע שניתן, לכאורה, על-ידו לביצוע עבירת הרצח, הינו בהיקף שאינו ניתן להגדרה, ולפיכך אין הצדקה להמשך מעצרו, וניתן לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים. בהמשך, שוחרר הנאשם 4 למעצר בית בתנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי.